<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן קי"ב</h1>
<h2>דף כ.</h2>
מצאתי כתוב בהלכות אבילות שכתב הר' מאיר מאינגליטירא וזה לשונו הנני מסופק אם שמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל אם עולה אותה שבת למנין ז' ימים כדאמרינן אפילו יום אחד אפילו שעה אחת, דשמא היינו טעמא דוקא כי נהיג אבלות, אבל שבת נהי דעולה ליום ראשון היכא דגררתו חיה או הרגוהו ליסטים ונתיאשו מלבקשו בשבת, מ"מ לאו דין חול גמור משוית ליה, מדאמרינן (מו"ק כ' ב') שמע שמועה קרובה בשבת ולאחר השבת נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד וטעמא הוי הואיל ושמע ביום שאינו יכול להתאבל כאילו שמע אחר שבת עכ"ל, ונראה דכיון דתנן (שם י"ט א') השבת עולה ואינה מפסקת הרגלים מפסיקין ואינן עולין אע"ג דתרווייהו שוין לענין ניהוג אבלות דבתרווייהו דברים של צינעה נוהג ולא דברים של פרהסיא, ואפ"ה קתני השבת עולה והרגלים אינן עולין, א"כ עולה לכל דבר ולקולא אמר דעולה ולא לחומרא כגון שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצ"ש נעשית רחוקה ושוה לרגל לקולא ולימי החול לקולא, ואחר זמן מצאתי כדבריי בתוספות רבי יצחק ב"ר מרדכי וזה לשונו ולא ידענא אם אפילו שבת הוא אותו יום ערב הרגל קאמר, כגון שבאת לו שמועה קרובה בשבת שחל להיות ערב הרגל, מי אמרינן כיון שבאותו יום בשבת לא נהגא אבלות הרי הוא כאילו באת לו שמועה קרובה ברגל ולא בטלו ממנו גזרת ז' או דילמא כיון דשבת עולה למנין ז' בעלמא אם באת שמועה קרובה בשבת כמו כן בכאן נחשוב אותו כיום אחד לענין זה שיבטלו ממנו גזירת ז', ונראה דהוא הדין קאמרי חכמים אפילו באת לו שמועה קרובה בשבת בערב הרגל דבטלה ממנו גזירת ז' מאחר שבעלמא אמרינן שבת עולה למנין ז' כשבאת לו שמועה קרובה בשבת והכי קיי"ל עכ"ל, והא דתניא קיים כפיית המטה לפני הרגל, דמשמע הא לא קיים לא וא"כ שמע שמועה בשבת ערב הרגל הרי לא קיים, יש לומר דההיא מיירי שעבר ולא קיים או שוגג או מזיד, וכן פירשה רבי אברהם ב"ר דוד, וכן משמע הלשון מדקתני קיים ולא קתני כפה את מטתו לפני הרגל.
